דובי כן כן: הילד שאומר ״כן כן, הבנתי״

הוא מהנהן, הוא מחייך, אבל בפנים הוא חושש שמישהו יגלה שהוא לא באמת הבין. בואו נלמד איך לעזור לו לבנות ביטחון אמיתי.

איך לזהות את דובי כן כן?

סימנים מאפיינים

מהנהן הרבה בזמן הסבר
לעולם לא שואל שאלות מול הכיתה
נמנע מקשר עין כשמחפשים מתנדב ללוח
עובד לאט מאוד כדי לא לטעות

מה הוא מרגיש בפנים?

הוא מרגיש שהכישלון הוא איום על הערך העצמי שלו. הוא מפחד שאם הוא יגיד ״לא הבנתי״, יחשבו שהוא ״טיפש״. הוא מעדיף להישאר מתחת לרדאר.

איך אפשר לסייע לו?

סיוע בבית

אל תשאלו ״הבנת?״ (התשובה תהיה תמיד כן). שאלו ״איך חשבת על זה?״ או ״תוכל להסביר לי את השלב הזה כאילו אני לא יודע?״. תנו לגיטימציה לטעות — ספרו לו על טעויות שלכם.

סיוע בכיתה

הוא צריך מרחב שבו השאלה היא חלק מהתהליך, לא עדות לחולשה. למידה בקבוצות קטנות (חממות) מורידה את מפלס החרדה שלו ומאפשרת לו להיפתח.

איך מכינת קורן פותרת את זה?

במודל **החממות** שלנו, הקבוצה הקטנה (עד 6 ילדים) מייצרת אינטימיות. המורים הצעירים שלנו מדברים בגובה העיניים ומזהים את הנהון ה״כן כן״. אנחנו לא מוותרים לו — אנחנו נותנים לו את הביטחון להגיד ״רגע, לא הבנתי״ ולהפוך את זה להצלחה.

להורים

מאמרים נוספים שכדאי לקרוא

עוד תכנים קצרים על למידה, מוטיבציה והורות מול שיעורי הבית.

השיטה

לכל המאמרים להורים